רחל

הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת

 

רחל המשוררת

כתבה: אבירמה גולן

איירה: בינה כץ

 

 

 

נֶבֶט

אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה גָּחַנְתִּי לִרְאוֹת,
אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה בַּגַּן:
צְבָא אַחִים קְטַנִּים, נִבְטֵי אִילָנוֹת,
לֵב בּוֹטֵחַ וְשֶׁכֶם סַבְלָן.

עָלֹה וְעָלֹה בְּקַשְׁיוּת זַכָּה;
שְׂדֵה הַקְּרָב מִתְרַפֵּט וְנָע;
עוֹד מְעַט וְשִׁכְבַת הֶעָפָר הַדַּקָּה
תֵּרָתַע מִפְּנֵיהֶם, תִּכָּנַע.

מְקַדְּשֵׁי נְהָרָה בְּמַחְשָׁךְ עָגוּם,
גְּבוּרַתְכֶם הַצְּנוּעָה הַזֹּאת –
לַלֵּאֶה, לַכּוֹפֵר, לְדַל-אֵין-מְאוּם –
נִחוּמִים בָּהּ וְצַו בָּהּ, וְאוֹת.

 

 

 

 

היא נולדה על שפת נהר הוולגה למשפחה עם עוד אחד-עשר אחים ואחיות, ואהבה את הטבע, ספרים ושירים. בת שמונה-עשרה באה לארץ ישראל וביקשה "לנגן במעדר ולצייר על האדמה". נפשה נקשרה בנוף הכנרת, ועד סוף ימיה, בחדרה הקטן בתל אביב, לא חדלה להתגעגע אל הרי גולן ואל דקל "סתור שיער כתינוק שובב".

רחל המשוררת, חכמה וצחקנית ועמוקת מחשבה, יצרה שירה גדולה בלשון צלולה ובמלים פשוטות שיופיין הנדיר מהדהד עד היום והיה לנוף הילדוּת והבגרות של כולנו. היא, שהעידה על עצמה בענווה כי "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה", לא נשכחה מן הלב והיתה לאגדה.

הספר רָחֵל בסדרת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת מספר את חייה ואת שירתה של רחל בלובשטיין-סלע באור שונה מזה שהכרנו עד עתה. במילותיה הנוגעות של אבירמה גולן ובצבעיה העזים של בינה כץ מתגלה בו הילדה הפעלתנית והנחושה, הנערה ההרפתקנית ותאבת הדעת; האישה המשכילה, החריפה והמוכשרת שחייה נגדעו טרם עת אבל שירתה חיה ומתנגנת במלוא יופיה עד עצם היום הזה.

 

 

 

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.