שָׂרָה אַהֲרֹנְסוֹן
הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת – סִדְרָה הִיסְטוֹרִית נָשִׁית
ביום רביעי, ה׳ בניסן, נולד ספרה של שרה אהרנסון. ביוגרפיה מאוירת ראשונה בסדרת ספרים היסטורית נשית.
חוכמת הקבלה מלמדת כי לכל חודש יש הארה והשפעה רוחנית המבטאת התחדשות – התחלה חדשה להיבנות ממנה. חודש ניסן הוא הראשון בשרשרת החגים שבמעגל החיים היהודי ולכן כל מעשה שנעשה בחודש זה עשוי להקרין מהותית על הברכה שבמעשי ידינו.
ספורה של שרה אהרונסון לילדים בגילאי 5 ומעלה, חושף את נפשה העדינה והסוערת של שרה ואת אומץ לבה.
מסע חייה הוא סיפור שופע אהבה ונדיבות, חברות-אמת ואחווה.
"… מָחָר, חֲבִיבָתִי, יוֹם הֻלַּדְתֵּךְ, אֶלֶף בְּרָכוֹת וּנְשִׁיקוֹת לָךְ לַיּוֹם הַזֶּה. אֲנִי, בְּלִי סָפֵק, שָׂמֵחַ שֶׁנּוֹלַדְתְּ, הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁמֵּעַתָּה וְאֵילָךְ תִּהְיִי יוֹתֵר מְאֻשֶּׁרֶת, אוֹ תִּרְצִי לְכָל הַפָּחוֹת לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת. א.פ". (מתוך מכתב שאבשלום שלח לשרה מהדרך למדבר, כשבוע לפני מותו).
דורית גני, כותבת הספר, משתפת בחוויות מתהליך כתיבת סיפור חייה של שָׂרָה אַהֲרֹנְסוֹן:
״פגישה מחודשת עם גיבורי העבר שלנו, בין אם הם אמיתיים או בדיוניים, תמיד טומנת בחובה אכזבה אפשרית. אנו מגיעים אל המפגש המחודש בהתרגשות, רק כדי לגלות שהגיבור שלנו איבד את כל זהרו בעינינו. כשניגשתי לכתוב את סיפורה של שרה אהרנסון, עשיתי זאת תוך הבנה שזהו תסריט אפשרי גם במקרה הזה.
אך לא זה היה המצב.
ברגע שהתחלתי לקרוא (ולקרוא ולקרוא…) על שרה, הרגשתי איך היא שוב חודרת עמוק ללבי, כאילו מעולם לא עזבה. מתוך החיבור הזה התחלתי להעלות אותה על הכתב: ילדה – נערה – אישה צעירה – סוף. לרגעים רגשותיי כלפיה היו כאל יציר דמיוני, כאל דמות מסיפור שרקמתי, אך בעצם הייתי המתווכת, זו שיצקה לתוך ספר את דמותה שהייתה גדולה מהחיים, ואמתית מאין כמוה״.
הספר אוייר בידיה הרגישות של מורן יוגב, בת קיבוץ דן ולאחרונה נדדה עם אהבת נעוריה לקיבוץ הגושרים, קרובה יותר למי הנחל, אהבת נעוריה השניה.
