מַטְאַטְאִים רוֹקְדִים בַּחֹרֶף

מֵאֵת הֲדַס לֵיבּוֹבִיץ'

אִיְּרָה: נֹעָה פָּארָן

הַיּוֹם אַבָּא וַאֲנִי הוֹלְכִים יַחַד לָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ.

יֵשׁ לִי תַּפְקִיד –

אֲנִי הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ.

אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא עִוֵּר, אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא רוֹאֶה, פָּשׁוּט לֹא דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם.

יֵשׁ לוֹ שִׁיטוֹת מִשֶּׁלּוֹ.

בסתו 1941, בית המלאכה למברשות של אוטו ווידט ברחוב רוזנטלרסטרסה 39 בברלין, הומה מתקתוק מכונות ומלא ברחשי עשייה. אנשי הסדנה העיוורים, עמלים על הכנת המטאטאים שאולי ינקו במעט את האפלה השוררת בעיר. הספר מספר את סיפורה של אליס/ ילדה המלווה את אביה העיוור אל עבודתו דרך רחובות ברלין בהם הם אינם רצויים, אל בית המלאכה למברשות, שהוא בית של תמיכה הדדית וקבלה, אל חבריהם לעבודה, אל דמותו המאירה של אוטו ווידט בעל בית המלאכה, ואל רגעי הדמיון והחברות. זהו סיפור על טוב לב ואומץ, על הבחירה בבני אדם באשר הם ועל היכולת לראות את היופי גם בעיניים עצומות.

הביקורות משבחות:

"הצירוף של סיפור המעשה, הכתיבה הנהדרת של הדס ליבוביץ, האיורים הקסומים של נועה פארן, אחרית הדבר וההפקה האיכותית(כולל סוג הנייר והכריכה) של הוצאת צלטנר, יצרו יחד מעשה אמנות פואטי."

שרית פליין, "אוצר מילים"

"הסופרת בחרה בגישה ישירה שאינה מנסה להסתיר מהילדים את המציאות הכואבת של התקופה והיא עושה זאת ברגישות, בקורטוב פנטסטיות ובתשומת לב"

מאירה גולדברג ברנע, מאקו

"ספר יפהפה ונוגע ללב"

מיה מיטב, YNET

"זה סיפור על תקופת השואה דרך יד חמה של אבא, טוב לבם של אנשים כמו אוטו ויידט, עלים נושרים, ריח של מאפיה וכוכבים נוצצים בשמיים. פתח לתקווה, לרגעים יומיומיים יפים שנשכחו מלב ועין."

שרית פליין

לקרוא, להתרגש וללמוד…"

רננה גרין שוקרון, מכללת דוד ילין