אוֹטוֹ

טוֹמִי אוּנְגֶרֶר

נוֹלַדְתִּי בְּבֵית מְלָאכָה קָטָן בְּגֶרְמַנְיָה.
עַד הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר אֶת דְּקִירוֹת הַמַּחַט שֶׁתָּפְרָה אוֹתִי.
בְּמַבָּט רִאשׁוֹן מִבַּעַד לְעֵינֵי הַזְּכוּכִית שֶׁלִּי רָאִיתִי פְּנֵי אִשָּׁה.
הִיא חִיְּכָה, חִבְּקָה אוֹתִי וְאָמְרָה:
"תִּרְאוּ אֵיזֶה חָמוּד!"
אַחַר כָּךְ הִיא עָטְפָה אוֹתִי בִּנְיַר מֶשִׁי עָדִין וְהִכְנִיסָה אוֹתִי לְתוֹךְ קֻפְסָה.

אוטו הוא עד ראיה המתעד לא רק את ילדותם המאושרת של דוד ואוסקר, ילד יהודי וילד נוצרי, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, אלא גם את קשיי המלחמה.

הדובון אוטו, עד אילם לתהפוכות מטלטלות, הוא חפץ-מעבר המרחיק את הקורא-המתבונן הצעיר מחוויה  טראומטית של מפגש ישיר עם  מאורעות המלחמה אל עבר גלגוליו של דובון צעצוע. הוא נבחר בתבונה פסיכולוגית על ידי אונגרר כחפץ מוכר, אהוב ורך, המקרב את ההתרחשויות הסיפוריות ללבם של הילדים, החווים דרכו את העצב ואת הכאב מבלי להיפגע.

על ידידות פיוס והשלמה, שיחות ומחשבות בעקבות המפגש עם סיפורו של טומי אונגר

על יצירתו של אונגרר, לרגל פטירתו:

״מעז כמו ילד״, טל מרמלשטיין, ישראל היום, 14.2.19

״חופשי, מלא הומור, וגם אפל ומרושע לפעמים״, הפנקס, 13.2.19