שֵׁשׁ נְקֻדּוֹת – סִפּוּרוֹ שֶׁל לוּאִי בְּרַיְל

לואי ברייל היה רק בן שלוש כשאיבד את ראייתו. הוא היה ילד נבון והחליט למרות זאת לחיות כמו כל הילדים. יותר מכל הוא רצה לדעת לקרוא ולכתוב.
אבל בבית הספר לעוורים שבו למד בפריז, לא נמצאו ספרים עבורו.
לכן הוא המציא את האל"ף-בי"ת הנקרא על דמו: כתב ברייל – שיטה חדשה לגמרי של כתיבה שאפשרה לו לקרוא באמצעות מישוש. שיטה יעילה זו משמשת את קהילת העוורים עד היום.
ג'ן בראינט כתבה ובוריס קוליקוב אייר סיפור מעורר השראה על הממציא הצעיר שהעניק את מתנת הקריאה לעוורים בכל העולם.

 

הספר מופיע ברשימת מצעד הספרים תשע"ט. הכנו בשבילכם דף שאלות למחשבה ולדיון בעקבות הקריאה.

 

הסופרת הלן קלר, שהייתה אילמת, חרשת ועיוורת, השוותה את לואי ברייל לגוטנברג, ממציא הדפוס. לפני גוטנברג הייתה האוריינות – ידיעת קרוא וכתוב – נחלתם של מתי מעט. מיליוני אנשים נשארו מחוץ למעגל הקריאה והכתיבה. מרגע שהומצא הדפוס, נפתחה לפני כולם הגישה אל הספרים ואל הלימודים, להחלפת דעות ולשיפור חייהם. וכך גם המצאתו של לואי ברייל: לפניה היו העיוורים מנועים מקריאה ומכתיבה. השיטה של ברייל שינתה את גורלם. צפו בסרטון המקסים על הלן קלר. כדאי להראות לילדים :

בְּחֶדֶר זֶה יוֹשֶׁבֶת אִשָּׁה מֻפְלָאָה – הֶלֶן קֶלֶר.
הִיא לֹא רוֹאָה. לֹא אֶת הַחֶדֶר וְלֹא אֶת הַסֵּפֶר שֶׁבּוֹ הִיא קוֹרֵאת. הִיא אֵינָהּ רוֹאָה דָּבָר. הִיא לֹא שׁוֹמַעַת אֶת רִשְׁרוּשׁ הַוִּילוֹנוֹת מֵאֲחוֹרֶיהָ. הִיא חֵרֶשֶׁת… חֵרֶשֶׁת וְעִוֶּרֶת. וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם מִישֶׁהוּ יִכָּנֵס לַחֶדֶר, הִיא תַּבְחִין בְּכָךְ. כָּל צַעַד, וְלוּ הַקַּלִּיל בְּיוֹתֵר, יְבַשֵּׂר לָהּ עַל בּוֹאוֹ וְאַף יְסַפֵּר לָהּ מִיהוּ – בִּתְנַאי שֶׁהִיא מַכִּירָה אוֹתוֹ. הִנֵּה כָּךְ הִיא מְזַהָה כָּעֵת אֶת חֲבֶרְתָּהּ הַוָּתִיקָה פּוֹלִי תּוֹמְפְּסוֹן.
פּוֹלִי מְלַוָּה אֶת הֶלֶן זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. מַחֲצִית מִתְּקוּפָה זוֹ הִיא הָיְתָה הַמְּלַוָּה הַיְּחִידָה שֶׁלָּהּ וְשִׁמְּשָׁה לָהּ עֵינַיִם וְאָזְנַיִם לָעוֹלָם. הִיא מְדַבֶּרֶת עִם הֶלֶן בִּשְׂפַת מַגָּע שֶׁבָּהּ לְכָל אוֹת יֵשׁ סִימָן… כָּכָה.
כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַלַּיְלָה הַשָּׁקֵט וְהָאָפֵל שֶׁלָּהּ, הֶלֶן מִסְתַּמֶּכֶת בְּעִקָּר עַל מִשּׁוּשׁ. וְעַל עוֹד שְׁנֵי חוּשִׁים שֶׁנּוֹתְרוּ לָהּ: הַטַּעַם וְהָרֵיחַ. הַנִּיחוֹחַ… רֵיחָם שֶׁל דְּבָרִים, מְקוֹמוֹת וַאֲנָשִׁים מְגַלֶּה לְהֶלֶן הַרְבֵּה מֵהַמֵּידָע שֶׁאֲנַחְנוּ קוֹלְטִים דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם.

אֲבָל הַחִבּוּר הָעִקָּרִי בֵּינָהּ לְבֵין הָעוֹלָם הַחִיצוֹן עוֹבֵר דֶּרֶךְ הַיָּד שֶׁלָּהּ, בְּעֶזְרַת פּוֹלִי וְאַן, הַמְּסַיַּעַת בְּמִשְׂרָה חֶלְקִית. כָּךְ בְּכָל מִפְגָּשׁ עִם אֲנָשִׁים. הִיא קוֹרֵאת בְּיָדָהּ אֶת שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אַן; הִיא עוֹנָה בְּקוֹלָהּ שֶׁלָּהּ. הַקּוֹל אֵינוֹ נִשְׁמָע טִבְעִי, וְעַל כָּךְ הִיא מְצֵרָה יוֹתֵר מִכֹּל. לַמְרוֹת שָׁנִים שֶׁל מַאֲמַצִּים, הֶלֶן מֵעוֹלָם לֹא הִצְלִיחָה לִלְמֹד לְהָפִיק דִּבּוּר בָּרוּר. וְאֵין פֶּלֶא בְּכָךְ, מֵאַחַר שֶׁמִּגִּיל יַנְקוּת לֹא שָׁמְעָה וְלוּ מִלָּה אַחַת מְדֻבֶּרֶת וְאַף לֹא רָאֲתָה שְׂפָתַיִם הַמְּפִיקוֹת מִלִּים.
אֲבָל הָנִיחוּ לְהֶלֶן, בְּסִיּוּעָהּ שֶׁל פּוֹלִי, לְהַסְבִּיר לָכֶם:

״לֹא הָעִוָּרוֹן וְלֹא הַחֵרְשׁוּת גּוֹרְמִים לַשָּׁעוֹת הָאֲפֵלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי, אֶלָּא הָאַכְזָבָה הַמָּרָה שֶׁנּוֹבַעַת מֵחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְדַבֵּר נוֹרְמָלִי. אֲנִי חָשָׁה בִּכְמִיהָה עַד כַּמָּה יָכֹלְתִּי לְהַגְדִּיל אֶת עֲשִׂיַּת הַטּוֹב שֶׁלִּי לוּ רַק הָיִיתִי רוֹכֶשֶׁת אֶת מְיֻמָּנוּת הַדִּבּוּר הָרָגִיל. אַךְ בְּעִקְבוֹת הַנִּסָּיוֹן הַכָּאוּב הַזֶּה אֲנִי מְבִינָה יוֹתֵר לָעֹמֶק אֶת הַתְּשׁוּקוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת, אֶת הַשְּׁאִיפוֹת הַנִּכְזָבוֹת וְאֶת הַיְּכֹלֶת הָאֵינְסוֹפִית לְקַוּוֹת.״

© כל זכויות התרגום שמורות לצלטנר ספרים, 2018
כל שימוש בטקסט מחייב קבלת רשות בכתב מהמו״ל