אואן ומזאי – סיפור אמיתי על חברות מופלאה…בין היפופותם תינוק וצב ענק בן מאה ושלושים שנה + מדריך להתמודדות עם טראומה

owen 2

אואן ומזאי

מספרים: איזבלה וקרייג האטקוף, וד"ר פאולה קהומבו

צילם: פטר גרסט

http://www.youtube.com/watch?v=0Fp5ni13hcA&sns=em

זהו סיפור אמיתי על שני חברים טובים: היפו תינוק, שקוראים לו אואן, וצב ענק בן מאה ושלושים שנה, בשם מזאי. בדצמבר 2004 קרה דבר מדהים: אחרי אסון הצונאמי בדרום-מזרח אסיה, היפו תינוק נשאר לבדו, ואימץ לו בתור אמא, צב ענק מסוג אלדברה.

הצב הזקן, שהתבודד במשך שנים, קיבל את ההיפו ממש כאילו היה בנו.

אב ובתו בת השש כתבו את הספר הזה יחד עם מנהלת השמורה שבה גרים אואן ומזאי. אל הצוות הצטרף צלם העיתונות הידוע, פטר גרסט. צילומיו המרהיבים מלווים את הספר, שמתאר דרמה שמתחילה באסון וממשיכה אל אהבה גדולה.

זהו סיפור על התאוששות, נדיבות, אומץ, ויופיים של החיים, והוא ירגש קוראים בכל גיל.

לרכישה בחנות אונליין: אואן ומזאי

owen

פיתוח יכולת התאוששות מהירה: מדריך להורים ולמורים

פותח עבור הספר: אואן ומזאי: סיפור אמיתי על חברות מופלאה

  • מאת איזבלה האטקוף, קרייג האטקוף, וד"ר פאולה קהומבו
  • עם צילומים מאת פטר גרסט
  • מוציאים לאור: צלטנר ספרים של ילדים
  • Written and developed by
  • Joshua Mandel, Psy.D.
  • Elizabeth Mullett, Ph.D.
  • Janelle Brown, Ph.D.
  • Marylene Cloitre, Ph.D.
  • School-Based Intervention Program
  • Institute of Trauma and Stress

New York University Child Study Center

With contributions from the staff of the Child Study Center

מדריך זה נוצר על-ידי צוות "המרכז ללימודי הילד של אוניברסיטת ניו-יורק", על מנת לעזור להורים ומורים להבין טוב יותר את חשיבותה של התאוששות מהירה אצל ילדים, והתפתח בעזרת כלים שעשויים לעזור ולעודד יכולת זו. המדריך מציג דרכים לשימוש ב"אואן ומזאי: סיפור אמיתי על חברות מופלאה", שנכתב ע"י איזבלה האטקוף, קרייג האטקוף וד"ר פאולה קהומבו, ככלי עזר לעידוד התאוששות מהירה אצל ילדים.

הספר מבוסס על סיפור אמיתי של התאוששות מהירה מאסון הצונאמי שארע בדצמבר 2004. יחד עם המדריך, "אואן ומזאי" יכול לתרום לנוער מידע נוסף על התאוששות מהירה, לעזור לצעירים להבין את חשיבותה של התאוששות מהירה, ולאפשר התפתחות יכולת זו. אנו מצפים שמכלול זה יהיה שימושי למגוון רחב של מטפלים בילדים; יחד עם זאת, לגבי חלקים ממנו צוין, כי הם מיועדים במיוחד להורים או לצוותי בתי-ספר.

מבוא להתאוששות מהירה

התבוננות בילדים בסביבה כלשהי- בבית, במגרש המשחקים או בכיתה- מלמדת שילדים שונים מגיבים באופן שונה ומגוון למצבי הילדות השונים. יש ילדים שעוברים מצבי לחץ קשים בקלילות רבה, בעוד שלאחרים קשה להתאושש אפילו מאירועים שליליים פעוטים, כמו ויכוח קצר עם חבר. יכולתם של ילדים מסוימים להתאושש יותר מהר, ובאופן יותר שלם ממצבי-לחץ בחיים- הפכה כר נרחב למחקר. יכולת זו נקראת "התאוששות מהירה ", ולעיתים קרובות מוגדרת כ"הסתגלות טובה, בהקשר של חשיפה בסיכון-גבוה או איום משמעותי על ההתפתחות." במונחים יותר פשוטים, ניתן להגדיר התאוששות מהירה, כיכולת לחזור למצב הקודם- לאחר אירוע טראומתי. התאוששות מהירה מצביעה על שני גורמים: 1) האדם התנסה במצוקה. 2) הוא חזר למצב הקודם, או התאושש, ומתפקד באורח דומה לזה שלפני הטראומה. חשוב לבחון את רמת התפקוד שלו  בכמה שטחים, ובכללם תפקוד חיובי בתחומים החברתיים והאקדמיים, וכן תפקוד התנהגותי ורגשי חיובי.

נמצאו מספר גורמים חיצוניים ופנימיים המסייעים בתהליך ההתאוששות המהירה. מסתבר שילדים מתאוששים טוב יותר באם הם אינטליגנטים, מוכשרים, עצמאיים, בעלי מזג נוח, ובעלי יכולת לשליטה-עצמית. יותר מכך, הערכה-עצמית גבוהה גם היא מיוחסת ליכולת התאוששות מהירה אצל ילדים, בעוד שהערכה-עצמית נמוכה יוחסה לרמות גבוהות של מתח ודיכאון יומיומיים.

ההתאוששות מושפעת גם מרמות התמיכה של המשפחה, המורה, והחברה הגילית. צעירים החיים בסביבה משפחתית המאופיינת בתמיכה, קירבה, ורמות קונפליקט נמוכות- נמצאו מוגנים מגורמי-לחץ ומחשיפה לאלימות. בנוסף, תחושה של קירבה ותמיכה מהאנשים המטפלים, יכולים לנבא תגובה של הסתגלות הילדים לחשיפה לטראומות קיצוניות, כמו מלחמה או אסונות טבע. מכל מקום, אם ההורים או המטפלים לא מסוגלים להעניק תמיכה – חברים קשובים ומורים יכולים להציע תמיכה ותחושה משמעותית של הערכה-עצמית, יכולת ושליטה עצמית- בזמנים קשים.

כאשר הם ניצבים בפני קשיים, ילדים בעלי כושר התאוששות  הם פרו-אקטיביים. הם נסוגים לטווח בטחון, נוטלים לעצמם זמן להתאושש, ומשלימים באופן קוגניטיבי עם האירוע שהתרחש. על-ידי כך, יחידים בעלי כושר התאוששות מסוגלים להתאושש מאירוע טראומתי. בנוסף, תהליך כזה מגביר בדרך-כלל את ההערכה העצמית של האדם, וכן את תחושת השייכות לקהילה הגדולה יותר, שיחד עמה חווה את האירועים- והתאושש.

ההתאוששות מועילה לילדים בדרכים רבות. ראשית, ילדים בעלי כושר התאוששות מסוגלים לתפקד באורח יומיומי ברמה גבוהה יותר, כי הם מנווטים בקלות רבה יותר בין קשיי היום יום בהם נתקלים בבית-הספר, במשפחה וביחסים בין חברים- כמו משימות קשות בשיעורי-הבית, ביצוע מטלות במסגרת המשפחה, או התמודדות עם לחצים ביחסים בין חברים. יתר על כן, ילדים בעלי כושר התאוששות מצוידים היטב להתמודדות עם קשיים גדולים, בצורה רב-מערכתית. הילד בעל כושר התאוששות יוכל להתמודד טוב יותר מול מצב-לחץ כשהוא מופיע, ולהתאושש מהר יותר ובשלמות- לכשיסתיים.

אואן ומזאי, הדגמה של שיקום 

כפי שצוין לעיל, בילדים בעלי כושר התאוששות מתגלמים מאפיינים רבים. כמה מתכונות אלה מתגלות בסיפור של אואן ומזאי. בהמשך, מובאות תכונות של התאוששות מתוך הסיפור, ומוגדרות בצירוף דוגמאות. כשקוראים בספר עם ילדים, כדאי לדבר אתם על נושאים אלה וכיצד עזרו לאואן ומזאי. כשילדים לומדים על כך שאחרים התאוששו, הם עצמם יכולים להתחיל להניח את היסודות להתאוששותם שלהם, או לפתח את היכולת הקיימת בהם. הרשימה מתחילה עם "תגובה לטראומה", מכיוון שזה סוג החוויה המאפשרת לנו להפגין התאוששות.

תגובה לטראומה

"כשהוא עייף ומפוחד, לא היה מסוגל להגיע לחוף בעצמו."

" ההיפופוטם היה מפוחד מכל ההמולה האנושית סביבו. הוא פרץ בזעם את הרשתות ונמלט מהחבלים."

לאנשים תגובות שונות לטראומה, ובכללן תגובות רגשיות. (כלומר פחד, זעזוע, ואשמה), תגובות קוגניטיביות (כמו תחושת מתח, נבהלים בקלות, כאב).

  • • אואן מתחבא מאחורי מזאי כמו תינוק-היפו מאחורי אמו.
  • • כשהצונאמי מכה, אואן מפוחד ומבולבל, כי הופרד ממשפחתו.
  • • הצלתו של אואן טראומתית ומכאיבה באופן פיסי.
  • • לאחר שחולץ, אואן מפוחד, רעב, צמא וכועס.
  • • כשכבר ניצל מהים, אואן לא מבין עדיין מה קורה, והוא מפוחד וכועס.

קבלת השונה

" לא תמיד חברינו החשובים ביותר יהיו מי שציפינו".

חשוב להכיר ולהעריך הבדלים בין בני-אדם, רעיונות ומצבים. על ילדים ללמוד שבעוד שהם בני אדם ייחודיים ומיוחדים, יש להם הרבה במשותף עם אחרים שחיים בעולם. בסיפור זה, יחסי-הגומלין רבי-הצדדים בין בני-אדם, אואן ומזאי- מדגימים את חשיבותה של הדאגה לאחרים, אשר עשויים לא להיות דומים לנו.

  • • הכפריים סיכנו את עצמם על-מנת להציל היפו, למרות שאין להם כל קשר לחיה זו.
  • • סטפן מפתח יחסים מיוחדים עם החיה בהאלר פארק. הוא אפילו
  • • מתיידד עם מזאי, צב לא-ידידותי אשר מתרחק בדרך-כלל מהאחרים.
  • • מזאי, צב זקן ונרגן, מקבל את אואן, היפו צעיר, מפוחד ונטוש- כחבר.

דאגה לעצמנו

"מזאי נראה לאואן כמו האימא- ההיפופוטמית לה היה זקוק."

בעזרת ניסיונו של אוון, הקורא נעשה מודע לחשיבותה של האחריות האישית לבריאות הפיסית והנפשית, וכן לתועלת שבבחירה בפעולות השומרות על צרכינו ומקדמות את ההתפתחות שלנו.

  • • למרות שהכפריים מנסים להציל את אוון, הוא נזהר מפעולותיהם ומנסה להגן על עצמו על-ידי בריחה מרשתותיהם.
  • • מזאי נלקח כנראה מביתו המקורי על-ידי מלחים כדי לשמש כמזון, אך הצליח להימלט. (ראו בחלק של הספר "עוד על…")
  • • אואן מתעקש לגרום למזאי לקבל ולנחם אותו כשהוא מגיע להאלר פארק.

מחוברות

"הקשר בין אואן למזאי עזר להיפו התינוק להתאושש מכך שהופרד מאימו ונסחף לים."

היבט חשוב של ההתאוששות הוא, שבעקבות חוויה קשה, חיוני למצוא, לעזור ולהרגיש מחובר לאחרים. בעזרת יחסים אלה אנו משיגים את התמיכה הדרושה לשם החלמה והתחזקות. ב"אואן ומזאי" יש דוגמאות רבות למחוברות.

  • • מזאי משיב באותות של חיבה, לאחר שהתרגל לאוון.
  • • למרות ההבדלים הניכרים המולדים שקיימים ביניהם, נוצר בין שתי החיות קשר חזק ומלא-חיבה.
  • • לפני אסון הצונאמי, אואן היה מחובר למשפחתו ולקהילתו, התנסות שיתכן ועזרה לו להתחבר למזאי בביתו החדש.
  • • קהילת הכפר מציעה תמיכה על-ידי הצלת אואן ושמירה עליו.
  • • בלילו הראשון בהאלר פארק, אואן מתכרבל ממש בצמוד למזאי על-מנת למצוא נחמה ובטחון.
  • • אואן עוקב אחרי מזאי, בכל אשר ילך.

גורמים של הגנה

"אולי הייתה זו נוכחותו המגנה של מזאי שעזרה לאואן להרגיש מספיק רגוע כדי לאכול."

חשוב שהורים, מורים ומטפלים אחרים, יהיו גורמים מגִנים בחיי הילדים. כך יקל על הילדים להתמודד עם חוויות קשות. הגנה יכולה לנבוע כתוצאה מחוויה של יחסים חיוביים ותמיכה, וכן ממאפיינים אינדיבידואליים, כמו הערכה עצמית גבוהה וכישורי התמודדות בריאים. למרבה מזלו של אוון, בעקבות הטראומה של אבדן משפחתו, הוא קיבל הגנה ממקורות רבים.

  • • הכפריים חוששים מאוד לאוון, ומסכנים את חייהם על-מנת להצילו.
  • • אנשים רבים, וביניהם ד"ר פאולה וסטפן, מגלים נדיבות וחמלה בכך שהם מביאים את אואן להאלר-פארק.
  • • גם אואן וגם מזאי חוו בעבר טיפול בידי משפחותיהם. זיכרונות אלה עשויים לעזור להם להתמודד עם טראומה, וכן  לאפשר להם לפתח יחסים האחד עם השני.

התאוששות באופן כללי

" אואן סבל אבדה כבדה. אך בעזרתם של אנשים רבים שאיכפת להם, ויכולת ההתאוששות המהירה שלו, הוא התחיל חיים חדשים ומאושרים."

בכללותו, "אואן ומזאי" הוא סיפור של התאוששות אמיתית. את אואן פוקדת טרגדיה נוראית, ואז הוא עושה את הצעדים המתאימים, ומצליח לחזור לרמות התפקוד שלפני הטראומה.

  • • בסופו של דבר, מזאי מקבל את אואן ונעשה מגונן מאוד כלפיו.למרות החוויות הקשות שכל אחד מהם עבר, אואן ומזאי מעולם לא מוותרים על התקווה, וכתוצאה מכך- מתחזקים.
  • • בהצילם את אואן מהצונאמי, הפגינו הכפריים יכולת עצומה אל מול המצוקה.
  • • למרות שהיפופוטמים נשארים בדרך-כלל עם אמם כארבע שנים, אואן התינוק שורד לבדו, לאחר שהופרד ממשפחתו.
  • • גם מזאי הופרד ממשפחתו וגם הוא שרד.
  • • מזאי נושף לעבר אוון, אך אואן לא מוותר.

קבלת השונה

אחת מהדרכים ללימוד סובלנות ולקדם את קבלת השונה היא, לספר לילדים סיפורים בעלי משמעות, על כאלה שהתגברו על דיכוי וטראומה, והסתגלו בהצלחה. חברותם של אואן ומזאי היא דוגמה נפלאה לסיפור כזה. לאורך מסעו של אוון, אנו למדים דברים רבים אודות סובלנות ושונות, ובהם: חשיבות הדאגה לאחר ולעצמנו, הצורך לכבד את השוני של האחר, וכן את הדומה שבו, ועוצמתה של ההתנהגות- בהעדר מילים. הזיווג הבלתי-מתקבל-על-הדעת בין מזי, צב נרגן בן 130 שנה, ואוון, היפופוטם צעיר, מפוחד ונטוש- הוא דוגמה נהדרת לילדים ומבוגרים, על מה שיכול לקרות כשאנו מסתכלים מעבר להבדלים שבינינו, ומאמצים את הצורך הבסיסי שלנו להרגיש בטוחים ומחוברים.

הבדלים אכן קיימים, וחשוב שנכיר ונקבל את הגיוון הטבעי הקיים בעולמנו. למעשה, ההכרה בהבדלים היא גורם מרכזי בהתפתחותה של זהותנו העצמית. כילדים, אנו מתחילים בתהליך של השוואת זהותנו עם זו של אחרים. ההבדלים שאנו רואים בעצמנו ובאחרים, מאפשרים לנו להבין את העולם ולקבוע מה מקומנו בו. לכל אחד יש יכולת להגדיר את עצמו, בעזרת סדרת מאפיינים, שעל-פיהם הוא דומה לאנשים מסוימים, אך מבדילים אותו מאחרים. כפי שאנשים שונים זה מזה באופן אישי, הם יכולים להיות שונים גם תרבותית. על-כן, כשאנו פוגשים אדם שבא מחלק אחר של העולם, או מרקע תרבותי שונה, סביר להניח שנשים לב לכך שהוא שונה מאתנו.

לרוע המזל, תוצאה שכיחה של טראומה או טרגדיה היא הנטייה לחשדנות כלפי הבדלים אישיים או תרבותיים. כשעומדים בפני התנסות מאיימת או קשה, אינסטינקט ההתגוננות וההישרדות מביאים לידי חוסר-אמון בלא-מוכר לנו, ומניעים אותנו לחפש בטחון במוכר. במיוחד בזמנים של טראומה ולחץ, אנשים הופכים מרוחקים יותר, ונוטים לרגשות שליליים או סותרים כלפי אנשים שונים מהם. ילדים שקולטים מסרים סמויים, ולעיתים גלויים אלה- עלולים לכן להרגיש, שמותר להם להתחבר עם הדומים, בעודם דוחים ומכפישים את השונים. בעוד התנהגויות אלה מונעות על-ידי הצורך בהישרדות, חוסר-הסובלנות מכלה משאבים אנושיים חיוניים, ומעלה את הסיכון לאלימות בקהילותינו.

המחקר מצביע על כך, שאנשים עם טראומה מפיקים תועלת רבה באם הם חלק מקהילה תומכת, ולמעגל גדול יותר של אנשים יש אפשרות לעזור להם. עידוד וקידום תרבות של אחריות אישית וקהילתית מאפשרים את תהליך ההחלמה של קרבנות טראומה, כשהם יכולים להפיק תועלת ממערך רב-שכבתי של התאוששות. בעזרת חינוך רשמי ולא-רשמי, חובה ללמד את הילדים את חשיבות ההתייחסות לכל האנשים בכבוד, ולא לשפוט רבים על-פי מעשיהם של מועטים. בתוספת לחיזוק הקצאת משאבים להתאוששות, תחושה חזקה של קהילה – עשויה להביא תוצאות.

טיפוח יכולת ההתאוששות

הורים, מורים ומטפלים אחרים בילדים, יכולים למלא תפקיד נכבד בהתפתחות יכולת ההתאוששות אצל ילדים. לפניכם רשימת טכניקות המוצעות לטיפוח יכולת ההתאוששות אצל ילדים.

עזרו לילדים לפתח יחסים עם מבוגר אכפתי: יחסים עם מבוגר שאכפת לו, הם בולם-זעזועים עוצמתי נגד מצבי חיים קשים. יחסים עם מבוגר, אשר לא רק מקשיב ותומך, אלא גם מבלה זמן עם הילד, מציע הדרכה, משמעת ומידע- עוזרים לילדים להתמודד עם המצבים הקשים ביותר. מבוגר אכפתי יכול להיות מכל הצורות והגדלים, ולא חייב להיות בהכרח הורה או מטפל.

שמרו על שיגרה וקביעות: קביעת שיגרה וחוקים קבועים, כמו שעות ארוחה ושינה קבועות, עוזרת ליצור תחושה של יציבות וסדר. כשילד מכיר את החוקים ויודע לאילו אירועים ניתן לצפות במהלך היום, הוא הרבה פחות מתוח, ובעל תחושת בטחון גדולה יותר. שמירה על שיגרה קבועה לאחר אירוע טראומתי, יכולה לעזור לילדים לבסס מחדש תחושה של חיים נורמאליים, ולהיות מסוגלים להתמודד עם היבטים אחרים של הטראומה.

עזרו לילדים למצוא תמיכה, שייכות ודמויות לחיקוי: עודדו ילדים להצטרף לפעילויות ומועדונים עם דמויות-לחיקוי ועמיתים חיוביים. קבוצות ופעילויות חיוביות עשויות לעזור לילדים להרגיש שייכים, ויכולות להעניק להם תמיכה חברתית מוגברת. בנוסף, הן יכולות להציע לילדים דרך נוספת ליציאה ממצבם והתמודדות עמו.

עזרו לילדים למצוא דרכים להרגיע את עצמם: מציאת דרכים להרגעה-עצמית עשויה לעזור לילדים להתמודד ולהסתגל טוב יותר למצבי-לחץ. אצל ילדים, משחק יכול להפחית מתח באופן טבעי. בנוסף, ילדים רבים נרגעים מאוד בספורט, הקשבה למוסיקה, או באמבטיה חמה. טכניקות נוספות יכולות לכלול נשימות עמוקות, או התמקדות בדברים או בדמיונות חיוביים. בני-עשרה שאין להם אמצעים חיוביים להורדת המתחים, מועדים יותר לשימוש באמצעים הרסניים כמו עישון, שתייה או שימוש בסמים. מומחי בריאות הנפש יכולים לסייע גם לילדים קטנים וגם לבני-עשרה למצוא טכניקות נוספות להפחתת המתח.

עזרו לילדים להבין את הסבירות הממשית שתתרחש טרגדיה: לאחר טרגדיה, אנו נותרים לעיתים עם התחושה שסבירות האירוע להתרחש שנית- גבוהה משהיא באמת. במיוחד ילדים נוטים להאניש אירועים ולהאמין שיקרו שנית להם, או למישהו שהם אוהבים. אם עוזרים לילדים להבין עד כמה נמוכה הסבירות שאירוע (כמו הצונאמי שהכה בדצמבר 2004) יקרה להם או למשפחתם- חרדתם פוחתת. אם מסבירים שבעוד שאנשים רבים נפגעו, רבים אחרים בעולם לא נפגעו- נותנים בכך לילדים תחושה של פרספקטיבה.

עזרו לילדים לפתח ערכים חיוביים: הורים יכולים ליידע את ילדיהם לגבי אמונותיהם על החיים והתרבות. בנוסף, הורים יכולים לעזור לילדיהם לפתח מערכת ערכים משלהם, שתנחה את התנהגותם. טיפוח ערכים חברתיים עשוי לעזור לילדים לחוש יותר בתמיכה קהילתית וחברתית, ולהיות מעורבים יותר בהתנהגויות בעלות התמודדות חיוביות.

נקודת-מבט חיובית לעתיד: הורים יכולים לעזור לילדיהם לפתח נקודת-מבט חיובית לעתיד, בכך שיתנו להם חיזוקים ועידוד, שאירועים שליליים הם דבר זמני, ושניתן לנקוט בצעדים על-מנת שעתידם יהיה טוב יותר. הורים יכולים גם לחלוק סיפורי הישרדות חיוביים עם ילדיהם, בהדגישם את הניצחונות על-פני המצבים הרעים. זה יסייע לילדים להתמלא בתקווה, שמצבים קשים עשויים להשתנות.

עזרו לילדים להגביר את הערכתם-העצמית: הזדמנויות בהן הם יכולים להצליח – חשובות מאוד ומסייעות לילדים להתמודד עם מצבים קשים. הן מגבירות את אמון הילדים ביכולת שלהם לשאת מצבים כאלה ולעמוד בהם, ונותנות להם תחושת של שליטה. מבוגרים יכולים לעודד את הילדים להצליח על-ידי הפרדת בעיות גדולות לשלבים קטנים יותר, עמם הם יכולים להתמודד. חגיגתה של הצלחה של ילד, בין אם בבית-הספר, בבית או בכל מקום אחר- מעודדת את הילדים להכיר בכוחות הקיימים בהם.

עזרו לילדים לקבל בקיאות ושליטה בסביבתם: מבוגרים גם יכולים להרשות לילדים לקחת חלק בדמוקרטיה, בכך שיאפשרו להם לבחור בין שתי אפשרויות חיוביות או מקובלות. מעורבות של ילדים בפרויקטים התנדבותיים המתאימים לגילם, גם היא מסייעת לתת להם תחושת שליטה על מצבים קשים. למשל, ילדים רבים מכרו לימונדה או עוגות, כדי לאסוף תרומות לנפגעי הצונאמי. ילדים גם יכולים לכתוב מכתבים לאנשים במצוקה, או להשתתף בירידי צדקה. כך מקבלים הילדים תחושה, שהם יכולים לשלוט בתוצאות טראומה או מצב קשה.

שמרו על עצמכם: חשוב ביותר שתשמרו על עצמכם. ילדים זקוקים למבוגרים תומכים וכשירים, פיסית ורגשית. אם תוודאו שאתם בטוחים, רגועים ככל שניתן, לאחר מנוחה מספקת, ובריאותכם הנפשית טובה- אז ילדים יכולים להפיק מנוכחותכם כוח ונחמה. בנוסף, קבלת תמיכה, עזרה, ומנוחה לעצמכם- מדגימה לילדים כיצד עליהם לדאוג לעצמם, וכן נותנת לכם את הכוח לו אתם זקוקים כדי לדאוג לילדים.

עצות להורים, בתי-ספר ומורים

לרוע המזל, אירועים טראומתיים וטרגיים אינם נדירים. בהתחשב באירועים מקומיים, לאומיים ובינלאומיים- ילדים עומדים פעמים רבות בפני מצבים, בהם יכולת התאוששות עשויה להיות לעזר. לפניכם קווים מנחים להם הורים, בתי-ספר, ומורים- עשויים להזדקק בעת פעילות עם ילדים לאחר אירוע טראומתי.

קווים מנחים להורים

צעירים מסתכלים על הוריהם ועל מטפלים אחרים לאישור והדרכה. לפניכם רשימת פעולות שעשויים לעזור לילדים שהושפעו מאירוע טראומתי.

  • • ילדים מושפעים ממצבי הרוח של המטפלים בהם. חשוב שהמטפל יישאר רגוע, על מנת  שהילדים יעשו כמותו.
  • • בטאו את רגשותיכם. בכך תקלו על הילדים להבין ולהיות מסוגלים לבטא את אשר הם חשים.
  • • עודדו את הילדים לדבר על מה שהם מרגישים ועל מה ששמעו.
  • • אל תפחדו לדבר על מצבים עצובים, והרגשות הקשורים בהם. נסו לברר מה הילד חושב או מרגיש, תנו לו לדעת שאתם שם בשבילו, ושהוא מוגן.
  • • היו כנים בתשובותיכם, והשתמשו בשפה שילדים יכולים להבין. אם הילד יחשוד שאתם מסתירים משהו, הוא יירתע מלבקש את עזרתכם בעתיד.
  • • תנו לילדים לדעת שמבוגרים ואנשי מקצוע אחרים עובדים קשה על מנת להגן עליהם.
  • • ערכו שיחות מרובות עם ילדים. גישות משתנות עם הזמן, כך שחשוב לשמור על דיאלוג פתוח. היו סבלניים עם ילדים כשהם מנסים להבין ולבטא מה הם מרגישים.
  • • שמרו על שיגרה ככל שהדבר ניתן. דברים נוחים יותר אם הם מוכרים.
  • • פקחו על חשיפת ילדים לאירועים תקשורתיים והגבילו את נגישותם, אם יש בכך צורך.
  • • אל תופתעו אם מצב-רוחו של ילד מתנדנד, ואם הוא נעשה "נודניק".
  • • הגיבו בכך שתתנו לצעירים להבין שאתם שם בשבילם, פיסית ורגשית.
  • • היו מודעים לכך שתגובתם של ילדים משתנה בהתאם לגילם.
  • • א. ילדים קטנים נוטים לקרב את פחדיהם הביתה- אם הם רואים בתקשורת משהו שקורה רחוק, הם עלולים לדאוג שזה יקרה להם.

ב. ילדים בגיל ביה"ס עלולים לחוות פחדים מסוימים מאוד, והתנהגויות-מנע בהתאם. הם, על-כן, יפיקו תועלת רבה מתמיכה נוספת בבית ובבית-הספר.

ג. מתבגרים עשויים להשתוקק לנקוט פעולה כדי להגן על עצמם או על משפחתם. הם גם עלולים להיות מעורבים בהתנהגויות חסרות אחריות.

קווים מנחים לבתי-ספר

בתי-ספר נאלצים לעיתים לעמוד מול מצבים טרגיים המתרחשים בין כתליהם או בקהילה לה הם משתייכים. ביניהם עלול להיות מוות של תלמיד או של איש-צוות, עדות-ראייה לאלימות כנופיות או מצב של לוחמה בסביבה, ואסונות טבע או מעשה-ידי-אדם. חשוב שבתי-הספר יהיו מודעים לכך, שקיימים צעדים בהם ניתן לנקוט לאחר האירוע, אשר יאפשרו לתלמידים ואנשי הצוות להתאושש מהר יותר ובקלות רבה יותר. מכיוון שילדים מבלים חלק נכבד מזמנם בבית הספר, ומפתחים קשר חזק מאוד עם מוריהם, ועם בעלי תפקידים אחרים בבית הספר- קרוב לודאי שהילדים החווים מצוקה, יבטאו את תחושותיהם במסגרת בית-הספר. חשוב שהמורים יהיו ערים לתגובות הרגשיות של תלמידיהם, ושיגיבו בהתאם. במיוחד חשוב שאנשי סגל בית-הספר ייענו לתלמידים המפגינים מצוקה.

אלה הנותרים מאחור לאחר אירוע טראומתי , חווים עצבות וכעס על האבדן- אבדן של חברי קהילה, אבדן הביטחון, אבדן רכוש. הם עשויים לחוש אשמים על כך שלא פעלו על-מנת להגן על סביבתם. תזכורות מהטרגדיה, כמו הליכה במסדרונות בית-הספר או כניסה לכיתה בה שהו כשהאירוע קרה- עשויות להציף זיכרונות ולגרום לילד להרגיש שהאירוע מתרחש שנית. תלמידים, מורים ואחרים- עלולים לחוות תחושות של קהות-נפש או לנסות להימנע מרגשות ומחשבות הקשורים לטרגדיה, ועלולים להיות מפוחדים, בעלי תנודות במצב-הרוח וסיוטים. הם גם עשויים לחוות שינויים בהרגלי השינה והאכילה.

לקהילת בית-הספר חלק נכבד באפשרות לעזור לניצולים להחלים לאחר טרגדיה. צוות החירום של ביה"ס ומנהיגי הקהילה יכולים ללמד תלמידים, מורים וצוות, לגבי התגובות השכיחות למצבי טראומה, וליצור הזדמנויות לתלמידים ולצוות לשוחח עם יועצים בשטח זה אחד לאחד, לקיים טקסי זיכרון ופעילויות תרבות מתאימות אחרות. מורים וצוות ביה"ס יכולים לערב תלמידים בפעילויות כמו נטיעת עץ, כתיבת שירים או הכנת גלויות לאלה שהושפעו ביותר. כך ניתנת לתלמידים תחושה של שליטה בחייהם ובאירוע. בכיתה, חשוב שהמורים ושאר חברי הצוות יידעו את התלמידים על כך שכל אחד מגיב אחרת לאירועים טראומתיים. יש כאלה שחשים עצובים, כועסים או נפחדים. אחרים עשויים לא לדעת כיצד להתמודד עם המצב, ומספרים בדיחות כדי לעזור לעצמם לחוש טוב יותר. כשתלמידים יודעים על התגובות השונות שעשויות להיות לאנשים, הם יכולים להבין התנהגות של אחרים, ולמנוע אלימות בעת שהמתח גבוה.

לאחר שנעשו פעילויות הקשורות לטרגדיה, מומלץ למורים לשוב למבנה ולפעילויות הכיתה הרגילות מוקדם ככל האפשר. זה מסייע לתת לתלמידים תחושה של ביטחון. רעיון טוב הוא לא להציג בפניהם מייד חומר חדש, אלא לערוך במשך ימים מספר, או שבוע- חזרה על חומר ישן, כי דעתם של תלמידים רבים תהיה מוסחת. באמצעות תקשורת ההמונים, ובכללה הטלוויזיה, הדפוס והאינטרנט, לילדים יש נגישות רבה לאירועים השוטפים. בעשותם כן, הילדים יכולים להרגיש חלק מהטראומה והטרגדיה אשר נחוות ברחבי העולם. בכלל זה מלחמה, טרור, אסון טבע, או אירועים שונים אחרים הגורמים לטראומה בבני-אדם. תלוי בגיל, ברמת ההתפתחות והחשיפה- לילדים יש שאלות ותגובות שונות לאירועים. בעוד שלילדים מסוימים התגובה תהיה מועטה, אחרים עשויים לשאול באם חוויה כזו עלולה לקרות להם, או להרגיש עצבות כתוצאה מסבל אנושי או אבדן. אפילו שאירוע טראומתי מתרחש הרחק, חשוב שצוות ביה"ס יהיה רגיש להשפעה שעשויה להיות לו על התלמידים.

עזרה בכיתה לתלמידים במצוקה

אם הבחנתם בכיתתכם בתלמיד השרוי במצוקה, חשוב להעריך באם נדרשת התערבות מיידית, או שנראה מתאים שהילד יישאר בחדר על-מנת לקבל ממכם תמיכה, כמוריו. אם נדרשת תשומת-לב מיידית, כלומר- הילד בוכה ללא שליטה, או מפריע לכיתה באופן משמעותי, כוונו אותו לאנשי המקצוע המתאימים של ביה"ס, כמו פסיכולוג ביה"ס, יועץ, או אחות. חשוב לעקוב אחר ילד במצוקה. אל תשלחו אותו בעצמו. שלחו עמו ילד אחר, או דאגו לכך שייאסף מהכיתה ע"י מבוגר.

ברוב המקרים, מכל מקום, סביר שתשאירו בכיתה את הילד השרוי במצוקה. למצבים מסוג זה, הנה מספר קווים מנחים לטיפול בילד:

  • • מצאו זמן ליצירת קשר עם הילד, במשך או לאחר השיעור. בהתאם לתכנית השיעור שלכם- אולי תוכלו לשבת עם הילד בעת שהאחרים עסוקים בעבודה עצמאית.
  • • אל תמנעו מלדבר עם הילד. בעשותכם כן רק תחריפו את המצוקה שלו.
  • • שאלו את הילד לסיבת תגובתו, שאלו שאלות פתוחות- תנו לו להוביל את השיחה ולבטא את תחושתו- אל תנחו אותו עם שאלות מכוונות.
  • • הבטיחו שהילד יודע שאתם לוקחים את תחושותיו ברצינות, ואיכפת לכם ממה שעובר עליו. ניתן להראות זאת באופן מילולי או לא-מילולי.
  • • תנו לילד להבין שהרגשות שהוא חווה הם דבר מובן. זה נורמאלי להגיב כך לאירוע כה קשה.
  • • תיידעו את התלמיד, אם סביר מאוד שאירועים מסוג זה לא יקרו שנית.
  • • ערכו עם הילד סיעור-מוחות לגבי הפעולות בהן הוא יכול לנקוט על-מנת לנסות לסייע לקרבנות. הן יכולות להיות תרומת סכום כסף קטן, משלוח מכתב לקרבן, התנדבות בארגון כמו מגן-דוד אדום או ארגון מבצע-התרמה. חלק ממצוקתו של הילד נובע מתחושת אבדן-שליטה. הגיית דרך-פעולה חיובית והוצאתה לפועל תעזור לתלמיד להשיב לעצמו מעט מתחושת השליטה.
  • • אם לאחר שיחה עם התלמיד נראה שיש צורך בטיפול נוסף, ודאו ליצור קשר בין הילד לגורמים המתאימים בביה"ס.
  • • בהמשך היום, או ביום שלמחרת, בדקו כיצד הילד מרגיש. זה יחזק את תחושתו שאכן הקשבת לו, ושמישהו מבוגר דואג לשלומו.
  • • דברו עם מורים אחרים על התלמיד, על-מנת לבדוק באם גם הם ראו תגובה דומה אצל הילד. אם הילד חווה מצוקה למשך 15 דקות בלבד במשך השיעור שלכם, תספיק שיחה עם מורה. אם הילד היה במצוקה בכל השיעורים, נראה שנדרשת הפנייה לגורמי בריאות-הנפש בביה"ס.

מתי לבקש עזרה

פיתוח יכולת- התאוששות הוא חלק חשוב בהתבגרות. ילדים רוכשים יכולות מגוונות על-מנת להתמודד עם מצבים קשים. בעוד שנראה שילדים מסוימים לא מאטים בעקבות אירועים טראומתיים, לאחרים נחוצות הדרכה ותמיכה ישירות יותר. במצבים מסוימים, עלולים להיות לילד גורמי סיכון גבוהים יותר, שיעכבו את ההתאוששות. צפוי שילד שחווה ישירות סוג כלשהו של טראומה יחווה תגובות של דחק. התגובות כוללות: 1) תגובות רגשיות של זעזוע, קהות, אשמה, הסתייגות, כעס, וחוסר-תקווה. 2) תגובה קוגניטיבית של חוסר-אוריינטציה, בלבול, דאגה, חוסר-החלטיות, קשיי-ריכוז וזיכרונות לא-רצויים. 3) תגובות פיסיות של קשיי-שינה, מתח, תשישות, היבהלות בקלות, קצב-לב מוגבר, ושינויי תיאבון. 4) תגובות בין-אישיות בביה"ס/עבודה/חברים/משפחה- של עימות, בידוד, ריחוק, שליטה מוגזמת וחוסר-אמון.

במרבית המקרים, הסימפטומים הנ"ל יהיו קצרי מועד והם יכולים לקדם צמיחה אישית, כאשר הילדים מתגברים עליהם, לטפח יחסים ולפתח יכולת- התאוששות. יחד עם זאת, יש ילדים שיפתחו סימפטומים חמורים יותר, העלולים להוביל להפרעת-דחק פוסט-טראומתית, הפרעות חרדה אחרות או דיכאון. באופן כללי, אם אדם חווה סימפטומים תכופים או עזים, אם הסימפטומים נמשכים תקופות ארוכות, או אם הם מפריעים לפעילויות היומיומיות, כמו ירידה בתפקודי ביה"ס או ביחסים בינאישיים- יתכן ויהיה צורך לאבחן את האדם על-ידי איש-מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסימפטומים היותר חמורים כוללים חוויה חוזרת של האירוע, הימנעות מגירויים הקשורים באירוע, עוררות מוגברת, סיוטי-לילה תכופים הקשורים באירוע, חרדה חמורה, ודיכאון כבד. אם אתם חושדים שלילדכם קשה להתמודד עם הדחק הנובע מאירוע טראומתי, חשוב שתנקטו בצעדים המתאימים. אנשי-מקצוע בתחום בריאות הנפש יוכלו להעריך את הסיבות והגורמים העומדים בבסיסם של הסימפטומים של ילדכם, ויוכלו לספק את השירות ההולם וללמד את הילד את הכישורים הדרושים. גם הורים ומורים יכולים לקבל הדרכה ותמיכה. למרות שמספרם אינו גדול, לילדים מסוימים קושי כה גדול בהתמודדות עם מצבי טראומה, שהם נעשים מעורבים בהתנהגויות של הרס-עצמי (חיתוך, כוונות-התאבדות, שימוש בסמים ובאלכוהול.) ילדים המעורבים בהתנהגויות כגון אלה דורשים תשומת-לב מיידית.

נספח

אואן ומזאי- תכנית שיעור

תכנית שיעור זו פותחה עבורנו לשם שימוש עם הספר "אואן ומזאי: סיפור אמיתי על חברות מופלאה", שיצא לאור ע"י צלטנר ספרים של ילדים ומכוון לתלמידי הכיתות השלישית והרביעית. יחד עם זאת, ניתן להתאימה לתלמידים מכיתות גבוהות או נמוכות יותר. ההערכה היא שהתכנית  תימשך שני שיעורים, תלוי באורכם.

יעדי שיעורים אלה כוללים:

  • • לאפשר לתלמידים להגדיר התאוששות.
  • • לעורר הבנה לגבי חשיבות ההתאוששות
  • • להניח יסודות להתפתחות ההתאוששות.
  • • לעודד מאמצים קבוצתיים.
  • • לעודד מצגות מול הכיתה.
  • • לשפר תחושת הקהילתיות.
  • • לטפח חתירה ליצירתיות.
  • • תועלות נוספות עשויות להיכלל.
  • • ללמוד אודות אירועים שוטפים.
  • • לרכוש ידע נוסף בגיאוגרפיה.
  • • לרכוש ידע נוסף במטאורולוגיה.

הרכב השיעור

1. להגדיר עם הכיתה מהי התאוששות.

    א. לבקש מהכיתה הגדרות אפשריות.

    ב. לכתוב את ההגדרה "היכולת לחזור מאירוע קשה למצב הרגיל".

    ג. סיעור-מוחות עם התלמידים לגבי משמעות הדבר, ומדוע זו יכולת חשובה.

2. לקרוא את "אואן ומזאי" בכיתה.

    א. על התלמידים לקרוא בקול, ולהתחלף בקריאה.

3. נושאים

    א. לבקש מהתלמידים דוגמה או יותר של נושאים מהסיפור, למשל- עזרה לזולת, ידידות,

        קהילה.

    ב. לראות היכן נושאים אלה מופיעים בסיפור.

    ג. לדון בשאלה אם נושאים אלו קשורים להתאוששות.

4. עבודה אישית

    א. התלמידים עובדים בעצמם על שני נושאים או יותר, עליהם לא דיברו בכיתה.

    ב. התלמידים כותבים על נושאים אלה, כולל דוגמאות.

5. עבודה קבוצתית

    א. התלמידים עובדים בקבוצות קטנות ודנים בנושאים שהעלו בעצמם.

    ב. כל קבוצה יוצרת סדרת נושאים משותפת.

6. הצגת הנושא

    א. כל קבוצה מציגה את רשימת הנושאים שלה בפני הכיתה, עם דוגמאות מהספר.

7. פעילות יצירתית

    א. התלמידים בוחרים באחת מהפעילויות בה ירצו לעסוק:

        * לכתוב המשך לסיפור- מה קורה בהמשך עם אואן ומזאי.

     * לצייר ציור הקשור בסיפור.

     * לכתוב שיר על הסיפור, או על הרגשות שהוא מעורר.

    ב. אם הזמן מאפשר זאת, התלמידים יחלקו עם הכיתה את עבודתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>