ארכיון הקטגוריה: כללי

marie curie postcard 2

קטנות גדולות

IMG_6439כְּשֶׁמָּארִי קִירִי הָיְתָה נַעֲרָה צְעִירָה בְּפּוֹלִין, הִיא לֹא הֻרְשְׁתָה לִלְמֹד בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה. הַזְּכוּת לְלִמּוּדִים גְּבוֹהִים הָיְתָה שְׁמוּרָה אָז רַק לִגְבָרִים. אֲבָל הִיא לֹא וִתְּרָה וְהֶעֱדִיפָה לַעֲזֹב אֶת מוֹלַדְתָּהּ וּבִלְבַד שֶׁתּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וְלִלְמֹד. כְּשֶׁהִתְבַּגְּרָה, זָכוּ תַּגְלִיּוֹתֶיהָ הַמַּדָּעִיּוֹת לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. מָארִי קִירִי הָיְתָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם שֶׁזָּכְתָה בִּפְרַס נוֹבֶּל, וְגַם זָכְתָה בּוֹ פַּעֲמַיִם: בְּפִיזִיקָה וּבְכִימְיָה. שׁוּם דָּבָר בַּחַיִּים אֵינוֹ מַפְחִיד, הִיא אָמְרָה, כְּשֶׁמְּבִינִים אוֹתוֹ.

מיהו אוטו ויידט?

  otto weidt

אוטו ויידט חלם להיות דקורטור.

נער מרדן, בן לאב מדביק טאפטים ואם עקרת בית, מתבגר אוטו בעיר הנמל רוסטוק שבצפון גרמניה, שם גם רכש את מקצועו של אביו.
ב 1906 כשהוא בן 23 אוטו פונה לפעילות פוליטית סוציאליסטית מחתרתית ומרבה להתעמת עם המשטרה ואף נעצר ומשוחרר לא לפני שריצה מספר ימים בבית מעצר בגין התנגדות לדיכוי זכויות אזרח.
ב 1912 אחרי שנישא לאלזה ונולדים להם שני ילדים עובר אוטו עם משפחתו לבירת הקיסרות הגרמנית – ברלין.
לצד פעילותו האנרכיסטית הוא גם עורך פרסומים פוליטיים חשובים ומנסה להתבסס כדקורטור.
ב 1914 פורצת מלחמת העולם הראשונה ואוטו ויידט נקרא לשירות צבאי אך בשל דעותיו הפציפיסטיות מצליח לחמוק משירות קרבי.
בין 1917 ל 1923 אוטו מתקשה להרוויח את לחמו שכן עם ראייה לקוייה ומדינה בכריסה כלכלית, הסיכוי שלך לעצב בתים של גרמנים מושפלים בחובות כספיים, די קלוש. אוטו ויידט פונה להתמחות ביצור מברשות ומטאטים.

נאמן לאידאלים שלו, הוא גם מרבה לכתוב ולערוך טקסטים פוליטיים וגם לכתוב שירים.
אני מסוגל לעשות שני דברים יחדיו:
אני יכול להפסיק
ואני יכול להשלים את מה שהתחלתי.

חיים חופשיים פרושים לפניי ואני בעצמי נתתי להם ערך…".
מתוך שיר שכתב אוטו ויידט בשנת 1917 "מבט"
האידאולוגיה הנאצית מבית מדרשו של אדולף היטלר מנצלת את המרמור והתסכול בקרב הציבור הגרמני ואת החלשות המפלגות הסוציאליסטיות ובשנת 1936כשהמפלגה הנאצית בשלטון, מקים אוטו ווידט את בית המלאכה למברשות – כשהוא כבר עיוור לגמרי.
אוטו ויידט נחוש בהתנגדותו למשטר הנאצי הרודני ומשנת 1936 ואילך מעסיק יצרן המברשות עובדי יצור חרשים ועיוורים רובם יהודים ויהודיות ועסוק באופן אובססיבי בהצלת עובדיו ובמניעת גרושם.
משנת בין השנים 1935 ועד פרוץ המלחמה גוברת החקיקה נגד יהודים והם הופכים לאזרחים סוג ב היהודים מסולקים ממקומות העבודה, מבתי הספר, עסקיהם נסגרים ורכושם מוחרם. אוטו המשיך להעסיק את פועליו ולהילחם על השבתם גם כאשר נאסר עליהם לעבוד בבית המלאכה והכל בזכות תשלומי שוחד כספי לקציני הגסטפו – האחראים על אכיפת חוקי ההמשטר הנאצי. אותן מברשות עץ ומטאטים אשר ייצרו העובדים בבית המלאכה שימשו בין יתר גם את הצבא הגרמני לניקוי כלי נשק ומכונות לוחמה ולכן הוכרז בית המלאכה כ"עסק חיוני למאמץ המלחמתי". בזכות המעמד המיוחד, מצליח אוטו ויידט לשמר במשך כמה שנים את עובדיו היהודים "החיוניים" ולמנוע את גירושם מברלין.
משנת 1943 ואילך מצטמצם כוח העבודה היהודי עד שלפני תוכנית הגירוש הסופי של יהודים מברלין, מצליח אוטו ויידט אף להסתיר כמה מעובדיו אך הם נתפסים בשל הלשנות לגסטפו על מקום המסתור.
מפעל המברשות ממשיך לייצר ולספק הזמנות של מברשות ומטאטים לוורמכט עד סוף המלחמה. בשנת 1947 הולך אוטו ויידט לעולמו ומייד לאחר מכן נסגר בית המלאכה.
בספטמבר 1971 מעניקה מדינת ישראל לאוטו ויידט את אות חסיד אומות עולם.

cd88519228Otto-Weidt-operai-sordi-ciechi

מוזיאון בית המלאכה לעיוורים

בשנת 1998 זוג סטודנטים למוזיאולוגיה מאוניברסיטה בברלין, היא אריאן קווזיגרוך – ילידת מערב גרמניה, הוא קאי גרודס, יליד מזרח גרמניה, שניהם מחפשים נושא לפרוייקט גמר ישומי. הם מאתרים את בית המלאכה הנטוש ומחליטים לתת למבקר את חווית הגילוי של המקום כפי שהם גילו אותו ומשחזרים את בית המלאכה לעיוורים כאתר זיכרון לפעולות התנגדות של אזרח גרמני לשלטון הנאצי על ידי עזרה ליהודים.
התערוכה שנקראה 'אמונה עיוורת חבויה בהקאשר מרקט' נפתחה כשנה לאחר מכן וזכתה להד בינלאומי וביקור של ראשי הועד המנהל של המוזיאון היהודי.  582b85e9d109a86964c293559d82c6d534123646c8

עוד באותה שנה מתקבלת החלטה להפוך את תערוכת הסטודנטים לחלק מתערוכת קבע וב 2001 עובר בית המלאכה לבעלות המוזיאון היהודי בברלין שהופך אותו למוזיאון המספר את עדויות הניצולים והעובדים על עזרתו של אוטו ווידט ובהמשך גם מתרחב המוזיאון ובחדרים הנוספים מוצגים גיבורים שקטים נוספים שהתנגדו למשטר הנאצי וסיכנו את חייהם בכך שהסתירו וסייעו בכל דרך אפשרית ליהודים הנרדפים. בשנת 2002 הסיפור ההיסטורי יוצא לאור ומוזיאון בית המלאכה לעיוורים ברחוב רוזנטאלר שטארסה 39 נפתח לציבור הרחב 55 שנה לאחר שנסגר.

mbow_02.jpg_maximag1036IMG_1629-1024x682

Garden diary

01/03/207

פגישת עבודה בין שמיים לאדמה.
בקרוב מסע אל צמיחה אישית בגינה האחורית של צלטנר ספרים. הגינה האקולוגית, הממוקמת בסמוך לשוק הכרמל, תשמר עקרונות של מיחזור שאריות תוצרת חקלאית.
ילדים מהסביבה יוזמנו לבקר, לעבד ערוגות, להתנסות בשימוש בדשן ממקורות טבעיים ולהנות מאכילת פרחים וירקות.17022315_1353629888028943_2062470102256917398_n

07/03/2017

ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי,
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי.
עבר אותי אז רטט של שמש
אמרתי מילים של שלום,
מילים שאמרתי אמש
לא אומר עוד היום.
מילים: נתן זך

איור: Melodie Stacey17191137_1359083604150238_7424653556575822538_n

08/03/2017

עצה טובה: לכי יחפה. על אדמה בוצית או על עלים צעירים ורכים, העיקר, לכי יחפה.

Mia Charro :איור17201282_1361054523953146_8958480506828023215_n

14/03/2017

הגינה שלנו ים.
בימים האחרונים היינו עסוקות בניקוי האדמה החיוורת ובהעשרתה בתערובת טריה. בכניסה לחצר האחורית יצרנו גבעה קטנה. מעין 'גבעת תורמוסים' פרטית משלנו. והתורמוסים – אט אט בוקעים מהתרמילים שלהם פורחים ומלבלבים בצבע כחול עז, סוחפים ביופים
כמו גלים של ים.

איור:Molly Costello Art & Design

17523174_1389247301133868_1962128792678230383_n17264971_1368865963172002_5705363902611637173_n16807557_1344311882294077_8047851565966665849_n16999183_1355378501187415_2924965813403914972_n

תורמוס ההרים בין הספרים

16939263_1355573537834578_3770153636891270116_n

22/03/2017

אז עכשיו גם יש לנו תותים.
לא הרבה, אבל מספיק כדי לצבוע את הערוגה באדום
ולאייר לכם שייק מתוק של תותים.

איור: Phoebe Wahl

17309151_1376636129061652_8081569049332992543_n17425865_1376636155728316_7775643365355159068_n17362669_1376636182394980_1963593395971504163_n

 04/04/2017

מהי פסולת אורגנית?
איך מייצרים פסולת אורגנית?
מה זה קומפוסט? או בעברית: רקבובית. מה זה בכלל אורגני???? למה כדאי להשקיע באוכל אורגני?
סדנא יחודית בה נייצר מפלצות הזוללות פסולת אורגנית.
בתמונה: מפלצת שהכינה האמנית עורכת הסדנא Tamar Tal-El מסיר ישן של ג׳חנון.

איור:
16730133_1340720175986581_4040701305605406420_n

 

 

17796323_1390787984313133_2225042845494402280_n

17796675_1392256064166325_1182366893278948036_n 17795996_1392256150832983_7517184925329505647_n17799082_1392256154166316_2234276296069516264_n17796229_1392256204166311_4270912738029112734_n

נא להכיר: הילה נועם

הילה נועם, מאיירת ויוצרת קומיקס בוגרת בצלאל, בעלת טור קומיקס במגזין נשיונל ג'אוגרפיק קידס ומאיירת ספרי ילדים (עם עובד, מודן).

בימים אלה הילה מאיירת בצבעי אקריליק את ספר הקומיקס שכתבה ועתיד לראות אור בהוצאת עם עובד. הספר מגולל את סיפורה של תמר, ילדה סקרנית והרפתקנית, והחתול הפרוותי והשובב שלה – חוצי. תגלית מפתיעה ומאיימת מניעה את תמר לצאת למסע להצלתו של החתול שלה יחד עם חברה הטוב. בדרך היא מגלה דבר או שניים על אומץ, הקרבה, וחברות – הן אנושית והן פרוותית.

הילה משתמשת במכחולים דקים ומאיירת בדיוק מרבי ובסבלנות אין-קץ כל פרט ופרט, כל פריים ופריים. אנחנו בטוחים כי התוצר הסופי יהיה כליל השלמוּת. בהצלחה בהמשך תהליך היצירה, הילה!

ll_s

איור: הילה נועם

kk_s

איור: הילה נועם

2016-07-21 13.59.32

הילה בסטודיו צלטנר

איך מספרים על השואה לילדים?

greta_ready איור: סשה נאומוב

לקריאת המוסף לחצו:

מוסף ליום השואה | צלטנר ספרים

כאשר מסבירים לילדים על השואה ועונים על שאלותיהם, חשוב להתמקד בסיפורי גבורה, אומץ וניצחון החלשים על החזקים, הקטנים על הגדולים, ובעיקר להטמיע מסר של חברוּת, סובלנות, תקווה ואופטימיות.
הוצאת צלטנר מציעה התבוננות לתוך ההיסטוריה, בהתאמה לגילאים שונים: סיפור על אופרת הילדים 'ברונדיבר' אשר הועלתה בגטו טרזינשטאט; סיפור על ילדה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, שמתארת מנקודת מבטה את משנתו של המחנך פורץ הדרך; וסיפורו של אוטו – דובון צעצוע שמספר על מאורעות המלחמה מנקודת מבטו.
המסע שבחרנו לתאר במוסף זה עובר בין סיפורים אישיים מתקופת השואה: ממקום המחבוא של משפחת פרנק בהולנד, דרך גטו טרזינשטאט בצ'כיה ובית היתומים של יאנוש קורצ'אק בפולין, ועד לסיפורם של אוטו הדובון בגרמניה והדובי של פרד בישראל.

 

מלאלה בכותרות

 

כתבה ב- NRG על 'הוא קרא לי מלאלה'  –  הסרט הדוקומונטרי

""ילד אחד, מורה אחד, ספר אחד ועט אחד יכולים לשנות את העולם", קראה יוספזאי מעל הבמה באחד מנאומיה, וזכתה לתשואות. ואם יורשה לנו להוסיף – גם מתן במה וביטוי לקול אחד, של נערה אחת – אמיצה, חכמה ודבקה במטרה, יכול לחולל שינוי. על כן, מלבד היותו סרט מעניין לצפייה העשוי לעילא, "הוא קרא לי מלאלה" הינו מסמך דוקומנטרי חשוב, הנושא עמו ערך של ממש עבור הצופים.

המתעניינים יוכלו להעמיק בסיפורה של יוספאזי בספר "מלאלה" שחיברה יחד עם פטרישיה מק'קורמיק. הספר הופיע לאחרונה במהדורה לקוראים צעירים בהוצאת צלטנר (תרגום: תמי לימון)."

כתבה נוספת בעקבות מלאלה במעריב לנוער:
"אין ספק שמדובר בגיבורה של ממש, שהגדירה מחדש אומץ אנושי מהו."
לחצו על התמונה להגדלה

Malala

לא אגדת סינדרלה

 

מתוך כתבה מאת נירית אנדרמן ב'הארץ':

"נכדתה של לינדגרן, אניקה, היא בתו של בנה לארס. גם היא סבורה כי לפרק הטראומטי בחייה של סבתה, זה של לידת בנה הבכור, היתה השפעה גדולה על יצירתה. "היא כתבה לעתים קרובות על ילדים בודדים, ילדים נטושים. ברוב הסיפורים שלה קיים גם צד אפל, והיא מעולם לא היססה לכתוב על ההיבטים הכואבים של החיים", היא מציינת.

כך סבורה גם שהם סמיט, שכתבה את סיפור חייה של הסופרת השבדית כביוגרפיה לילדים, "אגדת אסטריד – סיפורה של אסטריד לינדגרן" (צלטנר ספרים, 2015). לדבריה, "גולת הכותרת היא כמובן בילבי, שהיא יתומה מאם, אבל ישנו הספר 'מיו, מיו שלי', שהרגשתי שהוא מבוסס על השנים האלה שבהן שהה בנה במשפחה אומנת. הספר הזה מספר על ילד שחי במשפחת אומנה, אצל זוג הורים שלא אוהבים אותו. הם רצו בת אבל קיבלו בן, ועוד שובב, והם לא מצליחים להסתגל לזה. הספר מתחיל בתיאור של הילד יושב על ספסל בפארק, בועט בבקבוק בירה ומסתכל על הדירות המוארות שבהן משפחות שונות יושבות לאכול את ארוחת הערב. הוא חושב על כל הילדים המאושרים במשפחות הללו וכמֵהָ לדמות אב משלו".

ב"מיו, מיו שלי" מספקת לינדגרן לגיבור שלה מפלט מהבדידות, מהייאוש ומהפנטזיות על הורה אוהב באמצעות שד שמטיס אותו לארץ אגדית, שבה הוא פוגש את אביו, המכהן כמלך של אותה ממלכה. "אבל לינדגרן כל כך לא מטייחת את המציאות. גם כשמגיעים לממלכת הדמיון, והילד מוצא את אביו, והוא מאושר ונדמה שהכל טוב – אביו פונה אליו בשלב מסוים ואומר לו שעליו להציל את הממלכה מפני האביר האפל שייבש והשחית אותה. כלומר, הוא שולח אותו למשימה מסוכנת מאוד ותובע מבנו להפגין אחריות לגורלו של העולם", אומרת סמיט.

בדרך כלל, מבהירה סמיט, נוטים להתייחס לסיפור חייה של לינדגרן כאל אגדת סינדרלה: מישהי שגדלה בכפר, כתבה לבתה סיפור שאחר כך זכה בתחרות סיפורים ונהפכה בן לילה לכוכבת עולמית. "אבל כשכתבתי את הספר עליה, היה לי מאוד חשוב לא להעלים את הפרק הקשה הזה בחייה. הכעיס אותי שבאיזו ביוגרפיה אמריקאית שלה שקראתי, המיועדת לילדים, דילגו בקלילות מעל הפרק הזה ופשוט כתבו שכעבור ארבע שנים נולדו לה שני ילדים. התקופה הזאת היתה קו השבר של חייה, ולא מוסרי בעיני להוציא דבר כזה מביוגרפיה, גם אם היא מיועדת לילדים. אני חושבת שהטראומה של לינדגרן הפכה אותה לאדם שמסוגל להבין את ההחלטות השגויות שאנשים מקבלים לפעמים, או החלטות שהן כביכול בלתי־אפשריות, החלטות שמן הצד נראות לא פעם כדברים שלא ייעשו, כמו למסור את הילד שלהם לידיו של מישהו אחר", אומרת סמיט. "היא תמיד מראה בסיפורים שלה שלא האדם הוא רע, אלא התנאים הסביבתיים הם שהופכים אותו לכזה"."

אגדת אסטריד מאת שהם סמיט | איור: סשה נאומוב | צלטנר ספרים 2015

 

eyes

נאום מלאלה יוספזאי באו"ם בעת זכייתה בפרס נובל לשלום

 

נאום מלאלה יוספזאי באו"ם בעת זכייתה בפרס נובל לשלום – תרגום

תודה. (ערבית). בשם אלוקים, הכי גומל חסד, הכי רחמן. מזכ"ל האו"ם המכובד באן קי מון, נשיא עצרת האו"ם… אחיי ואחיותיי היקרים, תודה.
היום כבוד הוא לי לדבר שוב אחרי זמן רב, להיות כאן עם אנשים כה מכובדים, זהו רגע גדול בחיי.

אני לא יודעת איפה להתחיל את הנאום שלי, אני לא יודעת מה אנשים מצפים ממני להגיד, אבל לפני הכל, תודה לאלוקים שבשבילו כולנו שווים. ותודה לכל אדם שהתפלל להחלמתי המהירה ולחיים חדשים. אני לא יכולה להאמין כמה אהבה אנשים הראו כלפי. קיבלתי אלפי כרטיסי ברכה ומתנות מכל רחבי העולם, תודה לכולם. תודה לילדים שמילותיהם התמימות עודדו אותי. תודה למבוגרים שתפילותיהם חיזקו אותי.
אני רוצה להודות לאחיות ולרופאים שלי ולצוותי בתי החולים בפקיסטן ובאנגליה. לממשלת סעודיה שעזרו לי להחלים ולקבל חזרה את כוחותיי. אני לגמרי תומכת במזכ"ל האו"ם באן קי מון בתוכניתו "יוזמה ראשונה לחינוך גלובלי" ולפעולותיו של שגריר האו"ם המיוחד מר גורדן בראון, ולנשיא העצרת הכללית… אני מודה לכולם על מנהיגותם שהם ממשיכים בה. הם ממשיכים להמריץ את כולנו לעשייה.

אחיי ואחיותיי היקרים, זכרו דבר אחד, "יום מלאלה" הוא לא היום שלי. זהו היום של כל אישה, כל ילד וכל ילדה שהרימו את קולם למען הזכויות שלהם. יש מאות פעילים לזכויות האדם ועובדים סוציאליים שלא רק מדברים על זכויות האדם אלא גם נאבקים להשיג את מטרתם לשלום, לחינוך ולשוויון. אלפי אנשים נרצחו ע"י הטרוריסטים ומיליונים נפצעו, אני רק אחת מהם.

אז הנה אני עומדת, הנה אני עומדת, ילדה אחת מתוך רבים. אני מדברת לא בשביל עצמי אלא למען אלה שקולם לא יכול להישמע, אלה שנאבקו למען זכויותיהם, לזכותם לחיות בשלום, לזכותם לכבוד, לזכותם לשוויון הזדמנויות, לזכותם לרכוש השכלה.

חברים יקרים, ב-9 באוקטובר 2012 הטאליבנים ירו בי בצד השמאלי של המצח, הם ירו גם בחברותיי. הם חשבו שהקליע ישתיק אותנו, אבל הם נכשלו. ומתוך השתיקה בקעו אלפי קולות. הטרוריסטים חשבו שהם ישנו את מטרותיי ויעצרו את שאיפותיי, אבל דבר לא השתנה בחיי חוץ מזה: חולשה, פחד וייאוש מתו. כוח, עוצמה ואומץ נולדו.
אני אותה ה"מלאלה"! שאיפותיי הן אותן השאיפות, תקוותיי הן אותן התקוות וחלומותיי הם אותם החלומות.

אחיותיי ואחי היקרים, אני לא נגד אף אחד ואני לא פה כדי לדבר על נקמה אישית נגד הטאליבן או כל קבוצת טרור אחרת. אני פה כדי להשמיע את קולי על הזכות לחינוך של כל ילד.
אני רוצה חינוך לבניהם ובנותיהם של הטאליבן ושל כל הטרוריסטים והקיצוניים.

אני אפילו לא שונאת את הטאליבני שירה בי. אפילו אם יהיה רובה בידי והוא יעמוד מולי, לא הייתי יורה בו. זאת הרחמנות שלמדתי ממוחמד נביא הרחמנות, מישו ומבודהה. זאת המורשת של שינוי שירשתי ממרתין לותר קינג, נלסון מנדלה ומוחמד עלי-ג'ינה.
זאת ההשקפה [של מאבק] ללא אלימות שלמדתי מגנדי ג'י, באקה חאן והנזירה אמא טרסה. וזאת מידת הסלחנות שלמדתי מאמי ואבי.
זה מה שהנשמה שלי אומרת לי – להיות רודפת שלום ולאהוב את כולם.

אחיותיי ואחיי היקרים, אנחנו מודעים לחשיבות האור כשאנחנו רואים חושך. אנחנו מבינים את חשיבות קולנו כשמשתיקים אותנו. באותה המידה כשאנחנו היינו בסוואט, בצפון פקיסטאן, הערכנו את החשיבות של עטים וספרים, כשראינו את האקדחים. האמרה- "העט הוא יותר חזק מהחרב", הייתה נכונה. הקיצוניים פחדו ומפחדים מספרים ועטים. הכוח של החינוך, הכוח של החינוך מפחיד אותם. הם מפחדים מנשים, כוח קולם של הנשים מפחיד אותם. וזו הסיבה שהם הרגו ארבע עשרה תלמידות חפות מפשע, בהתקפה האחרונה בגוואטה. וזו הסיבה שהם הרגו מורות ומטפלות בחולי פוליו בח'ייבר פח'טונח'ווה. זו הסיבה שהם תוקפים בתי ספר בכל יום, בגלל שהם פחדו ומפחדים משינוי, מפחדים מהשוויון שנביא לחברה שלנו.

אני זוכרת שהיה ילד בבית ספר שלנו שנשאל ע"י עיתונאי: למה הטאליבן מתנגדים לחינוך. הוא ענה בפשטות. תוך כדי הצבעה על ספרו, הוא אמר: "הטאליבן לא יודעים מה כתוב בתוך הספר הזה." הם חושבים שאלוקים הוא יצור קטן ומקובע שישלח בנות לגיהנום רק בגלל שהן הולכות לבית ספר. הטרוריסטים מעוותים את משמעות השם "אסלאם" ו"החברה הפשתאנית" (קבוצה אתנית ממוצא איראני שחיה בעיקר באפגניסטן ופקיסטן) לטובתם האישית. פקיסטאן היא מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום. הפשתונים רוצים חינוך עבור בנותיהם ובניהם. והאסלאם היא דת של שלום, הומניות ואחוות אחים. האסלאם רואה את החינוך של כל ילד לא רק כזכות, אלא גם כאחריות וחובה.

מזכ"ל האו"ם המכובד, שלום הוא הכרחי לחינוך. במקומות רבים בעולם, במיוחד בפקיסטן ובאפגניסטן, טרור, מלחמות ומחלוקות מונעים ילדים מללכת לבתי ספר. נמאס לנו מהמלחמות האלה. נשים וילדים סובלים במקומות רבים בעולם בדרכים רבות. בהודו, ילדים עניים וחסרי אונים הם קורבנות להעסקת ילדים ככוח עבודה. בניגריה, בתי ספר רבים נהרסו. במשך עשורים, אנשים באפגניסטן מוגבלים ברצונותיהם בגלל הקיצוניים. ילדות צעירות נאלצות לעבוד במשקי בית וכופים עליהן להתחתן בגיל צעיר. עוני, בורות, אי-צדק, גזענות ושלילת זכויות בסיסיות הם הבעיות העיקריות איתם גברים ונשים צריכים להתמודד.

עמיתים יקרים, היום אני מתמקדת בזכויות נשים וחינוך ילדות מכיוון שהן הנפגעות העיקריות. בעבר, נשים שהיו פעילות חברתיות ביקשו מגברים להילחם על זכויותיהן. אבל הפעם, נעשה זאת בעצמנו. אני לא אומרת שגברים יפסיקו לדרוש את זכויות הנשים, אלא מתמקדת על כך שנשים יהיו עצמאיות וילחמו למען עצמן. אחיותיי ואחיי היקרים, זה הזמן להשמיע את קולנו. לכן היום, אנו קוראים לכל מנהיגי העולם לשנות את מדיניותם האסטרטגית למען שלום ושגשוג.
אנו קוראים למנהיגי העולם: הבטיחו שכל הסכמי השלום יגנו על זכויות הנשים והילדים. הסכם שנוגד את כבוד הנשים וזכויותיהן- אסור לקבלו.
אנו קוראים לכל הממשלות להבטיח חינוך חובה חינם בכל העולם לכל ילד וילד.
אנו קוראים לכל הממשלות להילחם נגד טרור ואלימות ולהבטיח את ביטחונם של הילדים מאכזריות ופגע.
אנו קוראים למדינות המפותחות לתמוך בהוספת הזדמנויות לחינוך ילדות במדינות המתפתחות.
אנו קוראים לכל הקהילות להיות סובלניים- לפסול דעות קדומות הנובעות ממעמד חברתי, אמונה, מגזר, צבע, דת או מין. להבטיח חופש ושוויון לנשים על מנת שיוכלו לפרוח ולשגשג. איננו יכולים כולנו להצליח כשמונעים התקדמות מחצי מאיתנו.
אנו קוראות לאחיותינו בכל העולם להיות אמיצות- למצוא את העוצמות שבכן ולממש את מלוא הפוטנציאל שלכן. אחיי אחיותיי היקרים, אנו רוצים בתי ספר וחינוך למען עתיד טוב לכל ילד. אנו נמשיך את המסע לעבר היעד של שלום וחינוך לכולם. אף אחד לא יוכל לעצור אותנו.  נרים את קולנו בעד זכויותינו, וקולנו יביא את השינוי. אנו מאמינים בכוח ובעוצמה של המילים. המילים שלנו יכולות לשנות את העולם כולו. כי אנחנו כולנו ביחד, מאוחדים למען החינוך. ואם אנו רוצים להשיג את מטרתנו, אז בואו נעצים את עצמנו עם נשק ההשכלה, ובואו נגן על עצמנו על ידי האחווה והאחדות. אחיי ואחיותיי היקרים, אל לנו לשכוח שמיליוני אנשים סובלים מעוני, אי-צדק ובורות. אל לנו לשכוח שמיליוני ילדים אינם לומדים בבתי ספר. אל לנו לשכוח שאחיותינו ואחינו מחכים לעתיד של שמחה ושלום.

אז בואו ננהל מאבק עולמי נגד התופעה של אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב, נגד עוני וטרור, בואו נרים את ספרינו ואת עטינו. אלה הם כלי הנשק העוצמתיים ביותר.  

ילד אחד, מורה אחד, ספר אחד ועט אחד יכולים לשנות את העולם.
חינוך הוא הפיתרון היחיד. חינוך לפני הכל.
תודה.

מלאלה – מהדורה לקוראים צעירים וחושבים

איך הופכים טרגדיה להצלחה?
מהו המאבק האישי שלך שבוער בך להנהיג בו שינוי?
מהי חשיבותה של תמיכה משפחתית?
מהי כוחה של מנהיגות?
מהו כוחו של הדמיון בהשגת מטרה נעלה?
שאלות על שוויון, ביטחון אישי ולקיחת אחריות.
תפקידו של מי לשנות את המצב כאשר מזהים עוולה נגד זכויות אדם?
האם תרבות המערב היא סמל ומופת לשוויון והביטחון שאליהם על תרבות המזרח לשאוף? או שיש נושאים לגביהם המאבק של שתי התרבויות מתחיל מאותה נקודה?

מלאלה – מאת מלאלה יוספזאי ופטרישיה מק'קומריק – מהדורה לקוראים צעירים

postcard-01

 

 

מלאלה: נערה אחת שעמדה על זכותה להשכלה ושינתה את העולם

נערה אחת שעמדה על זכותה להשכלה ושינתה את העולם:

malala-title-red

מאת זוכת פרס נובל לשלום – מלאלה יוספזאי עם פטרישיה מק׳קורמיק

מהדורה מיוחדת לקוראים צעירים מגילאי 12 ומעלה, המציגה חמישה פרקי זיכרונות מרתקים ומלאי השראה מפי הילדה מלאלה, בתרגומה הרגיש והמעשיר של תמי לימון

"אני מאמינה שיש משהו טוב מול כל דבר רע. שבכל פעם שיש אדם רע, אלוהים שולח גם אדם טוב. אז החלטתי שהגיע הזמן לדבר עם אלוהים על העניין הזה. "אלוהים היקר," כתבתי במכתב, "האם אתה יודע שיש ילדים שמוכרחים לעבוד על גבעת הזבל?" כאן הפסקתי. ברור שהוא יודע! ואז הבנתי שזהו כנראה רצונו, שאני אראה אותם. הוא הראה לי כיצד היו יכולים להיראות חיי אילולא יכולתי ללכת לבית הספר."

מלאלה יוסזפאי, בתו של מנהל בית ספר בצפון פקיסטן היתה תלמידה מצטיינת שאהבה ללמוד, לשחק ולחלום. בתקופת שלטון הטליבאן, שהטיל צל כבד על העם הפקיסטני, העזה מלאלה להתבטא בעד חינוך לנערות, וכתבה יומן על חייה ועל מאבקה בתחום החינוך לרשת השידור האמריקאית BBC תחת שם העט 'גול מקאי'. באוקטובר 2012, כאשר חזרה בהסעה מבית הספר, נורתה בראשה על ידי הטליבאן . כנגד כל הסיכויים החלימה מלאלה מפציעתה, והמשיכה במשימתה לרפא את העולם מדעות חשוכות.

אומץ, תושייה והתכוונות חסרת פשרות לעבר מטרה נעלה בתחום זכויות האדם, הובילו את מלאלה להיות המועמדת הצעירה ביותר בהיסטוריה לפרס נובל לשלום, בו זכתה בשנת 2014 בהיותה בת  17 בלבד. ״הפרס הזה שייך לכל הילדים שאין להם קול״, קראה מלאלה בנאום קבלת הפרס.

"…עד אז האמנתי שעפרון קסמים יכול לשנות את העולם. עכשיו ידעתי שאני היא זו שתצטרך לעשות משהו בעניין. לא ידעתי מה זה יהיה. אבל ביקשתי מאלוהים שייתן לי את הכוח ואת האומץ להפוך את העולם למקום טוב יותר."

המהדורה לקוראים צעירים מכילה ביאור מונחים (החל מפוּרְדָה ובּוּרְקָה ועד לפַּשְׁטוּנְוָאלִי ושָׁרִיעָה), ציר זמן של מאורעות חשובים להבנת העלילה, מפה של עמק הסוואט, פקיסטן והסביבה ונחתמת באחרית דבר מורחבת.

נכתב יחד עם פטרישיה מק'קורמיק, מחברת ספרי נוער.

לעיון נוסף בפעילויות: מלאלה – דפי עבודה למורה

זיאאודין יוסאפזאי: בתי, מאלאלה (TED)

MALALA-cover-front-2 (1)